שביל נוף גבעת המורה רמות יששכר נמשך לאורך 32 ק"מ, תחילתו בפסגת גבעת המורה בגובה 517 מ' , והמשכו בגבעות הבולק בואכה רמות יששכר עד פארק התעשייה צבאים וכביש 90 בבקעת בית-שאן.
ייחודו של שביל הנוף בנופיו המשתנים של הרים, בקעות, נחלים ומרחב חקלאי פתוח.גבעת המורה בנויה ברובה מסלע גיר עם מדרונות תלולים ויש בה תופעות געשיות בולטות של דייקים ומחדרים של בזלת.
מקור השם על פי הסברה על שם היורה " … כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש ראשון"
(יואל ב',כג' ). גבעת המורה נזכרת בתנ"ך פעם אחת בסיפור גדעון "וישכם ירובעל הוא גדעון וכל העם אשר איתו ויחנו על עין חרוד ומחנה מדיין היה לו מצפון מגבעת המורה בעמק" (שופטים ז', א'). גבולותיו של הגליל התחתון המזרחי הם במערב גבעת המורה והתבור, במזרח בקעת בית שאן, בצפון נחל עמוד וצלמון ובדרום עמק חרוד.
מצפה יוס ודוד
מבנהו הגיאוגרפי מתאפיין בקווי העתק המפרידים בן רמות נטויות, כשהשלח (גב הרמה), עולה במתינות מדרום-מערב לצפון-מזרח והרום (המדרון התלול) צונח לכיוון צפון מזרח. מבנה זה הינו תוצר של השבר הסורי-אפריקני שנהר הירדן זורם לאורכו. התפרצויות מאגמה ולבה יצרו את הבזלת שבתהליך בלייה והתרוחחות, יצרו את האדמה הפורייה שלאורכה נע שביל הנוף ברמות יששכר. רובו של האזור היה בתחום שבט יששכר. האירועים המפורסמים הנזכרים בתנ"ך באזור זה הם: מלחמת גדעון במדיינים, שאול המלך אצל בעלת האוב בעין דור ומותו על הגלבוע. בעת החדשה, האזור שימש יעד חשוב לגאולת קרקע והתיישבות ציונית. יהושע חנקין פעל כאן רבות ורכש עבור קרן קימת לישראל קרקעות שעליהן קמו יישובים, עוד מימי אנשי גדוד העבודה כחלוצים. האקלים באזור נע בין ים תיכוני לערבתי. תוואי השטח הקשה לא אפשר פריצת דרכים, דבר שגרם לכך שהישובים קמו בדר"כ בשולי הרמות, ואילו השטחים הנרחבים שימשו לחקלאות. שפע המים שבעמק הנשאב לרמה, אפשר את הפיכתו לאסם תבואה ותוצרת חקלאית. בעל החיים הבולט באזור הינו הצבי הארץ-ישראלי שלעיתים ניתן לראותו בקבוצות, מדלג בשטח הפתוח. כתובות השלטים המוצבים באתרים השונים לאורך השביל:
בריכת תל יוסף
הבריכה מצויה על שטחי קיבוץ תל-יוסף שהוקם ב – 1921 על ידי אנשי גדוד העבודה לזכרו של יוסף טרומפלדור.
אנשי גדוד העבודה עסקו בסלילת כבישים, ייבוש ביצות, בבניין, פיתוח וחקלאות והיו מכובשי ומפריחי העמק כולו.
לאור בעיית הצחיחות וחוסר המים ברמות יששכר נבנו בריכות אגירה תפעוליות, שמהוות חלק מעשרות בריכות אגירה השייכות למפעל המים האזורי של אגודת המים חרוד . בריכה זו נמצאת בגובה 84+ מטר מעל לפני הים ואליה נשאבים מים ממרגלות הגלבוע – בשעות הלילה כשהחשמל זול, וביום מקם ממנה בגרוויטציה. זמינות המים ואפשרויות ההשקיה הפכו את האזור כולו לאסם פורח, בו החקלאות הפכה מחקלאות בעל לשלחין, נוספו לה גידולים חקלאיים רבים ובאיכויות גבוהות. ייחודו של האזור הוא הפסיפס האנושי ההתיישבותי המרכיב את ישובי המועצה האזורית גלבוע – מושבים, קיבוצים וכפרים ערביים.
גבעת הפלחים
בין שדות פורחים, על שביל נוף רמות יששכר מצפון – מזרח לקיבוץ בית השיטה, תצפית אל בקעת צבאים ורמות יששכר- אזור שדות מעובדים של יישובי האזור, ואל רכסי הרי הגלעד, הרי צפת, התבור, גבעת המורה, הגלבוע, ולפעמים אף פסגת החרמון. הפלחים הם היוגבים, עובדי אדמת הפלחה שהייתה פעם שדות "בעל" והיום היא שדות שלחין ירוקים לאורך כל השנה, מניבים מגוון יבולים רחב. בין עצי החורשה על "גבעת הפלחים" עומד טרקטור D-4 לציון כל עובדי האדמה בעמק, שהפכוה מאדמת טרשים קשה לשטחים חקלאיים פוריים מניבים.
חורשת שלום
לזכרו של שלום קרליץ, מראשי בית השיטה והתנועה הקיבוצית, 1980 – 1913. פרדסן מימי נעוריו בפתח תקווה ועד אחרון ימיו בבית-השיטה. החורשה, על קו האופק של גבעות בית השיטה, ניטעה על ידי בני המשפחה כמסמנת את ה"דרך".
"כל הפרדסים נותנים כאן ריח
והשקדיות כולן פורחות
השמש כאן תמיד זורחת
על מי תוגה ומנוחות"
דודו ברק
חורשת יואב
גידולי השדה ושטחי המרעה צובעים את ה"גבעות" והעמק בצבעים מתחלפים בהתאמה לעונות השנה. החורשה, בקו המגע של אדמת ה"גבעות" ונושקת לחלקת גיורא (אביו), נקראת על שם יואב.
אב ובנו באדמת ביתם
יואב רייכמן, בן בית השיטה, 1980-1953, דור שלישי לחקלאי העמק.
איש גידולי השדה והכותנה.
נפגע בעבודת השדה ערב יום הכיפורים.
חורשת תגלית
מול עיניך פרושה בקעת צבאים שדות ומרחבים בצבעים מרהיבים. מקום של שקט ושלווה בו תישמע את דממת האדמה, ברגעי חסד תצפה באיילות השדה משחקות מחבואים עם עדרי הצבאים. מראה זה מזכה את אזור זה בשם "ארץ הצבי"- נקודת תצפית אל רמות יששכר – על שמו של שבט יששכר שהתישב במקום לפני כ – 3,000 שנה. מגבעת המורה, התבור ועד הרי גלעד – מרחב עטור רכסי הרים מרהיבים. חורשת עצי ארץ ישראל ניטעה על ידי קק"ל בשיתוף ילדי בית-השיטה. מסע שובבות בשבילי השדות, קטף בערב קיץ רך וטוב את יפי נעוריה של גלי סולימן בת בית השיטה.
הבריכה וחורשת יוחי
יוחי גלעד – מנעוריו עבד בפלחה ואהב את המרחבים האלה. בשנים האחרונות התמסר- בהדרכת התחנה מ"נווה יער" לפיתוח זנים חדשים של מילונים. בחורשה ניטעו עצי פרי וחורש מעצי ארץ ישראל. הבריכה הנה חלק ממערך אספקת המים האזורית שנבנתה ומשקה את השדות הפרוסים למרגלותיה בבקעת צבאים. יוחי נפל בסיני במלחמת יום הכיפורים והוא בן 26. "בית השיטה של גבעות ושל שדות של אבא ושל אמא אדם הוא תבנית נוף מולדתו אם לא תאמינו לא תאמנו" (מילים שרשם יוחי על צידו השני של תג היחידה)
מצפה יוס-דוד
דוד שושני אדם של אדמה, ויוס פלד חרש המתכת, שותפים לדרך חיים,
פיתחו בעמק ובארץ כולה חקלאות מודרנית ומיכון חקלאי לאורך עשרות שנים.
ממצפה זה נשקפים היוזמה, האמונה בצדקת הדרך, והדבקות ברעיון הציוני, שהביא ליצירתו של "עמק תפארת" הפרוש מול עיניכם. לרגלי המצפה שוכן קיבוץ בית-השיטה שנוסד בשנת 1928 כיישוב הראשון של "מחנות העולים". שם המשק נגזר מסיפור מלחמתו של גדעון במדיינים: "וישם השם את חרב איש ברעהו בכל המחנה וינס עד בית השיטה" (שופטים ז' 22).